עמותה לקידום התורה שבעל פה לעם ישראל

חידוש בלימוד, חזרה למסורת

Example 1 - Sugyah - מסכת בבא מציעא דף לג עמוד ב
Hebrew HaMafkid Example
 תלמוד – עבר ועתיד 

מבוא

 

 לימוד התלמוד בימינו שונה באופן משמעותי מאשר בימי הגאונים (שנת ד' אלפים ש'-ת"ת לערך) והראשונים (שנת ד' אלפים ת"ת – ה' אלפים ר"ס לערך). רבותינו הזהירו אותנו שלא להעלות על הכתב את דברי התורה שבעל פה (גיטין ס עמ' ב'  "דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן מן הכתב"), אך גזירות וחורבן גרמו לכך שבסופו של דבר החכמים נאלצו לשמר את התורה שבעל פה בצורת טקסט כתוב. כיום אנו לומדים אך ורק מתוך טקסט כתוב - בדרך כלל מתוך דפוס וילנה שהודפס בשנת ה' אלפים תר"מ. הדפוס הראשון של התלמוד הבבלי השלם היה של המדפיס דניאל בומברגי מוונציה, בשנים ה' אלפים ר"פ-רפ"ג. לפני כן, התלמוד נלמד בעל פה או מתוך כתבי יד. כאשר הלימוד עבר מכתבי יד לדפוסים, תפיסת הלימוד השתנתה. כתבי היד לא היו נפוצים בציבור הרחב, ורבים מתלמידי החכמים שברשותם היו כתבי היד, נהגו להגיהם ולתקנם מתוך מסורות בעל פה ומתוך סברה. הדפסת התלמוד יצרה מהפיכה, ש"הגלתה" את התורה שבעל פה לתוך הפורמט הקבוע של הספרות המערבית המקובלת כיום.

במהלך הדורות משה רבנו ועד תקופת האמוראים, התורה שבעל פה נלמדה בישראל, ובכל דור התחדשו הלכות וסברות. שוננו הלכות מקובלות, ועיינו בהם והסבירו את הסברה שבהם. בשלהי תקופת האמוראים ערכו את ספר התלמוד, ובו הכניסו את התורה שבעל פה שנלמדה עד אז. התלמוד כולל מקורות תנאיים, מקורות מדורות האמוראים ומהלכי העיון שעורכי הגמרא, ראשי הישיבות בבבל, עיינו במקורות אלה (מה שמכונה "שקלא וטריא", או "סתמא דגמרא"). לבלרים בישיבות העלו מהלכים אלה על הכתב, חכמים ערכו את הפרוטוקולים הללו, והתוצאה הייתה כתבי היד שיש בידינו כיום. בפרוטוקולים אלו נרשמו כל המקורות התנאיים, האמוראיים ודברי השקלא וטריא בתור טקסט רציף אחד. לא היה צורך לסמן את המקורות מן התקופות השונות ולהבחין בין המקור התנאי לבין העיון של הגמרא בו, משום שהחכמים הלומדים את כתבי היד ידעו כיצד להבחין בין המקורות השונים על מנת ללומדו כראוי. אך בימינו, לומדי גמרא כלל לא מקבלים הדרכה כיצד להבחין בין המקורות השונים, למרות שהבנת הכתוב קשה יותר ללא מיומנות זו. מהדורת התלמוד של העמותה, עם מערכת עימוד הסוגיות שבה, עוזרת להבחין בין המקורות השונים בתלמוד ומבטיחה לימוד מדויק, עצמאי ומהנה יותר.

כיצד פועלת המהדורה? המהדורה מאפשרת ומעודדת לימוד בצורה מדורגת בארבעה שלבים: כל שלב בנוי על סדרה של מיומנויות מיוחדות לאותו שלב. השלב הראשון הוא לימוד המשנה של רבי יהודה הנשיא, השלב השני הוא לימוד המשנה מול התוספתא, הברייתות ומדרשי ההלכה, וזאת על מנת לקבל תמונה שלמה של תורת התנאים. השלב השלישי הוא לימוד תורת האמוראים הכוללת את מימרות האמוראים ומעשי רב, והשלב הרביעי והאחרון הוא לימוד השקלא וטריא.

ארבע שלבים אלו – משנה, תורת תנאים, תורת אמוראים, ושקלא וטריא – יוצרים לימוד מסודר, מדורג ובהיר.

 

לימוד משנה

הכלים המסייעים להבנת המשנה המעמיקה הם:
 

  1. לימוד של התורה שבכתב כהכנה ללימוד המשנה: לימוד הפסוקים בתורה שבכתב הנוגעים לנושא הנדון במשנה, תוך שימת לב לפרטי ההלכה הדרושים בירור אחרי לימוד המקרא.
     

  2. לימוד המשנה כפרשנות למקרא, או כמקבילה לתורה שבכתב. שתי המיומנויות הראשונות עוזרות לנו להבין את פעולתה של המשנה ולהבין את הערך המוסף בתורה שבעל פה על התורה שבכתב.
     

  3. הכרת הנשיאים והתנאים ומיקום הסנהדרין בכל דור: לימוד משנה דורש את הכרת שושלת הנשיאים מהלל הזקן ועד רבי יהודה הנשיא, ואת ידיעת מקומה של הסנהדרין בכל דור.  תנאים נוספים מזוהים באמצעות הנשיא ו/או הסנהדרין שבדורם. על ידי הכרת התנאים, ניתן לזהות את דורות התנאים במשנה. זיהוי הדורות מלמד על השתלשלות ההלכה מדור לדור בתקופת התנאים, ועל החידוש שכל דור מוסיף על הדורות שעברו.  
     

  4. העריכה של המשנה ממקורות מוקדמים: רבי יהודה הנשיא ערך את על בסיס מה שקיבל מרבי מאיר, אך לקח בחשבון גם מסורות רבות נוספות שקיבל מרבותיו, כמבואר בגמרא. נמצא, שהמשנה מורכבת ממקורות רבים. משניות מסוימות תמציתיות ואחרות מרחיבות. חלקן הלכות פסוקות, חלקן דו-שיחות, אחרות מוסרות סיפורי מעשים של החכמים. חלק מהמשניות מביא את המקורות מן המקרא, ורובן לא עושות זאת. חריגות מן הרצף הנושאי על ידי עריכה אסוציאטיבית גם נפוצות במשנה.
     

לימוד תורת התנאים

השוואת המשנה לשאר תורת התנאים מעשירה משמעותית את הבנתה. קיימים שלשה מאגרים של תורת התנאים מחוץ למשנה: מדרשי ההלכה, התוספתא, והברייתות מהתלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי. לימוד תורת התנאים אינה רק מרחיבה את הנלמד במשנת רבי יהודה הנשיא, אלא יש תועלת גדולה נוספת: האמוראים ובעלי השקלא וטריא הרבו בהשוואת המקורות של תורת התנאים לצורך בירור ההלכה. לימוד מקדים של תורת התנאים הרחבה אחרי לימוד המשנה מכין את הלומד לקראת לימוד הסוגיה.


לימוד תורת האמוראים

עריכת תורת התנאים הסתיימה תוך דור אחד אחרי מותו של רבי יהודה הנשיא (שנת ג' אלפים תתק"ס לערך). באותו דור, נפתחה תקופת האמוראים והסתיימה בארץ ישראל חמשה דורות לאחר מכן, ובבבל שמונה דורות לאחר מכן. המשנה ויתר מסורות התנאים נבעו מבתי מדרש אחדים, אך תורת האמוראים נבעה מלפחות 10 בתי מדרש בארץ ישראל ובבבל. אמוראים מפרשים את המשנה, משווים ומבחינים בין מקורות של תורת התנאים, מוסיפים את הדעות והסברות שלהם כתוספת לתורת התנאים, ומעלים נושאים שלא הוזכרו בתורת התנאים. תורת האמוראים הייתה המשך ישיר של תורת התנאים, ונוסחה רוב רובה בשפה העברית כמו תורת התנאים. תורת האמוראים תמיד מובאת בתלמוד בשם אומרה, וזיהוי נכון של האמוראים לפי בתי מדרשם ודורותיהם, והבחנה חדה וזהירה בין תורת האמוראים ובין השקלא וטריא בשפה הארמית המציגה ומפרשת אותה היא מפתח להבנת סוגיות רבות.

לימוד השקלא וטריא

השקלא וטריא נקרא ע"י הראשונים בשמות שונים:  "גמרא", "תלמוד", "סתמא דגמרא", "סתמא דתלמודא", כאשר "סתמא" פירושו "עלום שם". השקלא וטריא שונה במהותה מתורת האמוראים בכמה אופנים:
 

  • תורת האמוראים נושאת את שם אומרה, ושקלא וטריא מובאת בתלמוד בעילום שם

  • תורת האמוראים בשפה העברית על פי רוב, ושקלא וטריא בארמית בבלית

  • תורת האמוראים היא קצרה ופסקנית, ושקלא וטריא מרחיבה ובודקת אפשרויות ניתוח שונות

  • תורת האמוראים עוסקת על פי רוב במקרים קונקרטיים, ושקלא וטריא בהפשטה ובהמשגה
     

לימוד לפי ארבעה השלבים מתאפשר בקלות במהדורת העמותה. בנוסף, המהדורה מביאה מידע רב על זיהוי החכמים, שינויי נוסחאות משמעותיים, פירוש מונחים וביטויים תלמודיים נפוצים, אקטואליה וריאליה תלמודית, ועוד. מהדורת העמותה פורצת דרך בלימוד התלמוד – היא חדשנית בכך שהיא מחזירה עטרה ליושנה, כך שמסורת האבות בלימוד התלמוד יכולה להאיר כימי קדם.​

 

במהדורה החדשה של העמותה, עימוד הסוגיה המתודי מסייע להבנת התוכן:

  1. מספור הסוגיות – כל פרק מחולק לסוגיות והסוגיות ממוספרות ברצף. כך, ניתן להצביע על סוגיה מסוימת ולא רק על מספר דף, והלימוד נעשה יותר מדויק.

  2. מספור מרכיבי הסוגיה – הסוגיה מחולקת לשורות בעלות משמעות, והשורות ממוספרות להקל על התמצאות בסוגיה.

  3. צבעים מצביעים על סוגי מקורות – מקורות מן המקרא, תורת התנאים, תורת האמוראים ושקלא וטריא מופיעים בצבעים שונים:

מקרא – מקורות מן התורה, הנביאים והכתובים

תורת התנאים – מקורות מן המשנה, התוספתא, הברייתות מדרשי ההלכה

תורת האמוראים – מימרות אמוראים ומעשי רב

שקלא וטריא – הדיון התלמוד המציג ומפרש את המקורות הנ"ל
 

הצבעים עוזרים ללומד ל"מפות" ביעילות ובדיוק רב את הקשר המרכיבים ויחסם אחד לשני. מתוך כך, מבנה הסוגיה מתבהר כבר בתחילת הלימוד.

4. הזחות פנימה – בסוגיות אמוראיות, בהן האמוראים מופיעים לפי סדר דורותיהם ובתי מדרשם, דברי השקלא וטריא על הסוגיה מוזחים בכדי להבליט את תפקיד השקלא וטריא כפרשנות וניתוח תורת התנאים ותורת האמוראים. הלומד המיומן סורק את הסוגיה לפני לימודה ומבין מיד מהו מקור בסיסי ומה פרשנות. לא רק לימודו מתייעל על ידי כך, אלא הבנתו את המקורות היא בהתאם לתפקידם ויחסם אחד לשני.

ההשפעה המצטברת של מערכות העימוד הנ"ל היא בהירות, דיוק ויעילות בלימוד. הלומד מסוגל להתמקד בקלות במהות הלימוד – תוכן הסוגיה – במקום "ללכת לאיבוד" במהלך הלימוד בגלל חוסר יכולת לפסק ולהבין מי מתייחס למי ומה ההקשר של כל דבר.